הו! לחם . אני לא יודע מה יש לדיאטנים במאניה בשבילו. באותו אופן בן זוגי גבריאלה יכול להסביר לי את זה, אבל אני לא מבין את האובססיה הזו להרחיק אותו מחיינו כשהוא היה, ומהווה חלק מהותי מהתזונה הים תיכונית שלנו. אוקיי הם פחמימות, אבל קצת בבקשה.
וזה כמה עצוב ובודד הארוחות שלנו תהיינה בלי הלחם . תאר לעצמך עולם שלא היה בו ריח של לחם קלוי בבוקר, בו היינו צריכים לאכול חזיר סרנו ככה, לבד. דמיין שאין לך בשום מקום לקרצף עגבניה בשלה או איפה לשפוך מעט שמן. שלא לדבר על ארוחות שלא יהיו אפילו בלי לנשנש.
מה תהיה הביצה המטוגנת, רוטב העגבניות, הבשר העסיסי … בלי לחם לטבול אותם. וכדי לשים אותנו במקרה הגרוע ביותר, תעצמו את העיניים ונסו לדמיין פאבדה בלי לחם על השולחן; לעזאזל צריך להיות משהו דומה .
מאז ילדותי, לחם הוא חלק מחיי היומיום שלנו , הבסיס לארוחות הצהריים והחטיפים שלנו, כי לפחות בילדותי, מה שהיה בפנים גובל באנקדוטל. כמה פרוסות נקניק, שכבה דקה של קרם קקאו, שני ריבועי שוקולד או אפילו סתם שמן ומלח (או סוכר) זה מה שהסתיר את הלחם האהוב שלנו.
כמו כן, במקרה שלי, ללכת על לחם היה חלק מעבודות הבית. כל בוקר ירדתי למאפייה שהייתה תחת ביתי דבר ראשון בבוקר ל"שתיים מרבע ", תמיד התפתיתי לכיכרות הגדולות ומעדנים אחרים שעבורם לא הספיקו הפסטות שהתכווצו בכיסי.
ילדותי, ואני מתאר לעצמי שרבים מכם, מלאים בחוויות הכרוכות בכיכר לחם . אני זוכר בבירור כמה סבלתי מאכילת הכריך שלי כששיני התינוק שלי התחילו לנשור (כתוב, זה נשמע מגוחך בגלל שיני חלב), אני אפילו זוכר בבירור את היום בו טוס החליט שאני מעדיף לחיות בקרום הכריך שלי לפני בפה שלי.
כמו כן נחרטתי בזיכרוני חופשה שבילינו במנזר קפדני בפירנאים. המטבח ללא ספק לא היה החליפה החזקה שלו, וחוץ מזה לעולם לא אשכח כמה מנות הוא היה קטן וכמה הייתי רעב. עם זאת, היה להם את הלחם הטוב ביותר שמוחי יכול להעלות , וארוחות הבוקר איתו היו בלתי נשכחות. כיכר לחם ענקית, עם קרום פריך ופירור פלאפי, מהסוג שנראה כמו גבינת גרייר - אני מתקנת, אמנטל, כפי שמציין סנדרה בתגובות - והשמן מטפטף בין החורים שלו; עצם הזיכרון שלו גורם לי לרוק.
וכך, אלף אנקדוטות נוספות, כמו הסבא שתמיד צריך שיהיה לו הלחם לצידו ומנתק אותו רק לפי בקשה, או המריבות בקצה הבר (שמעולם לא אהבתי, כך נאמר). כי לחם הוא חלק מהותי מחיינו ובתרבות שלנו.
אז אני מתאר לעצמי שכשמישהו לוקח את זה מדיאטה, אין להם ברירה אלא להצהיר: הו! לחם .
