שבעה סרטי אהבה על בישול

קולנוע וגסטרונומיה הם שני התשוקות שלי שמפעם לפעם מתאחדים בזוג שיכולים להשלים אחד את השני בצורה מושלמת. ישנן דרכים רבות לשקף את עולם הבישול באמצעות דימויים של סרט, עם סיפורים הממוקדים ביקום הקולינרי עצמו או עם סצינות טעימות שמרגיעות את התיאבון שלנו. אלה סרטים שבע אהבה לבישול הם מדגם של מה שקולנוע יכול לתת לנו כאשר היא משתמשת נושאים קולינריים כמו גיבור עוד הסיפורים שלו.

ברור שאוכל הוא שני היבטים בסיסיים בחיי אדם, ולכן כמעט לכל הסרטים יש סצינות בהן מופיעות סצינות מטבח או דמויות שטועמים במנות שונות. אך כיום אנו עוצרים בעבודות בהן המטבח ממלא תפקיד מהותי, אם כי לעיתים זהו תירוץ לספר נושאים אוניברסליים אחרים. מדובר בסרטים בהם מוצג המטבח בפירוט, בתשוקה , עם היכולת לגרום לנו לרוק וכמעט להרגיש את הניחוחות שלו חוצים את המסך.

'מרתה טעימה' ('בלה מרתה', 2001)

לא רק אמריקאים יודעים להכין קומדיות רומנטיות, ו'מרתה טעימה 'היא דוגמא טובה לכך. בימוי: סנדרה נטלבק, הסרט הגרמני הזה מגולל את סיפורה של שף קר-בדם, מרוכז בעצמו, פרפקציוניסט , שחייו יתהפכו כאשר תצטרך לטפל באחייניתה, ועם בואו של שף איטלקי ל המסעדה בה הוא עובד.

העלילה אינה מקורית אך הצפייה בה היא ראויה לכמה שהיא מסופרת. מבלי להיכנס לסנטימנטליות זולה או ברורה מדי , סיפורי הדמויות מסופרים באלגנטיות, באהבה , ללא חיפזון או אקסצנטריות וקל להתחבר אליהם רגשית. בנוסף, זו שמחה למי שנהנה מאוכל טוב.

אני תמיד נמשך לעבודות בדיה שנכנסות עמוק למטבחים ומצליחים להעביר כל כך הרבה תחושת אמיתות, כאילו הפנימיות של המסעדה ההיא יכולות להיות של מקומי אמיתי. הפעילות של השפים מרתקת ומרתקת אתכם בכל סצינה, וכל מנה מוצגת במיומנות רבה, ומפיחה את התיאבון של הצופה יותר מאירוע אחד.

'שוקולד' ('שוקולד', 2000)

אם יש לך שן מתוקה או במיוחד כמו שוקולד, זה לא רעיון טוב לצפות בסרט הזה בלי שיהיה לך אספקה ​​בקרבת מקום. זוהי אופציה טובה לשעות אחר הצהריים קר וגשום בבית, עם שוקולד חם ועוגיות בצד, לתת לעצמך להיסחף על ידי משל פשוט שמוטב לחוש אותו יותר מאשר בהיסטוריה עצמה.

העלילה מאוד ברורה וקצת מוגזמת, אך היא ממלאת את תפקידה בזכות בעיקר הצרפתים הרומנטיים, השחקנים הטובים העומדים מאחורי הדמויות ובעיקר, אותו שוקולד נפלא . ויאן, הגיבורה שגילמה ג'ולייט בינוש, גורמת למהומה בעיירה צרפתית קטנה המודחקת ומחוברת למסורותיה כשהיא מפתה את תושביה עם חנות שוקולד באמצע הלנט.

החלק המהנה ביותר של הסרט, מעבר לעלילה מסוגו שאיתו אנו יכולים להתחבר רגשית או לא, הוא העבודה הקפדנית והאוהבת של השוקולד על כל צורותיו . חנות השוקולד מקסימה והצפייה בדמויות עובדות גורם לנו לרצות להשתתף באותה סדנה ולמלא את ידינו בשוקולד. תופעת לוואי של צפייה בסרט זה, בנוסף לשוקולד, היא שתרצה לנסות להכין שוקולדים משלך.

'ג'ולי וג'וליה' ('ג'ולי וג'וליה', 2009)

ייתכן שסרט זה עזר לתת לדחף המוחלט של בלוגי המטבח עם יציאתו בשנת 2009, אם כי התופעה התפוצצה כבר כמה שנים לפני כן. מה שהוא עשה היה להכיר לנו בספרד את הדמות המיתית של ג'וליה צ'ילד, שספר הבישול הצרפתי שלה כבר כמעט תנ"ך עבור מטבחים רבים.

הסרט למעשה מספר לנו שני סיפורים המאוחדים בתשוקה, בבישול , ומופרדים בכמה עשורים. בהתבסס על אירועים אמיתיים, כשהם משתמשים כבסיס בספרים 'חיי בצרפת', מאת ג'וליה צ'ילד ואלכס פרוד'הום, ו'ג'ולי וג'וליה ', מאת ג'ולי פאוול, היא אומרת לנו את ההחלטה של ​​ג'ולי פאוול להכין את כל המתכונים ל ג'וליה צ'ילד במשך שנה, וספר את זה בבלוג. יחד עם זאת אנו רואים את הרפתקאותיה של צ'ילד עצמה כשעברה לצרפת בעקבות בעלה ובאה במגע עם המטבח הצרפתי.

בסיפור של ג'ולי אין הרבה צ'יצ'ה ואני חושש שזה יכול להיות מאוד משעמם ושובב לאלו מאיתנו שלא חולקים את התשוקה שלה לבישול ובלוגים, מכיוון שקל יותר להזדהות עם הבעיות שלה אם יש לך בלוג קולינרי. ההרפתקאות של ג'וליה צ'ילד נראות לי הרבה יותר משעשעות , בעיקר בגלל העבודה המצוינת של מריל סטריפ וסטנלי טוצ'י, תמיד ללא דופי.

למרות הרגשנות האופיינית לסרטי נורה עפרון, הבמאית שלה, עבור הקטע הקולינרי שווה צפייה . התשוקה לבישול של שני גיבוריה וכיצד הם מגלים את התרחבות והמתכונים השונים מדבקת בקלות, וזו דרך טובה לקבל מבט ראשון על המסורת הגסטרונומית הצרפתית.

'רמז לקינמון' ('Politiki kouzina', 2003)

סרטו של הבמאי והתסריטאי טאסוס בולמטיס מציג בפנינו מסע נוסטלגי וחושני בין אתונה לאיסטנבול מנוקד בניחוחות מרירים . זה מספר את סיפורו של פאניס, אסטרונום יווני יליד איסטנבול עם תשוקה וכישורים גדולים בבישול, שאת שיעורי היסוד שלו למד מסבו, שהוא בעל חנות תבלינים בטורקיה.

מסבו למד הגיבור שיעורי חיים בסיסיים בילדותו דרך ניחוחות התבלינים, מכיוון שהיום יום שלנו, כמו אוכל, זקוק לנגיעה נוספת של טעם . פאניס ייאלץ לחזור למולדתו להתאחד עם סבו, וכך הוא זוכר את ילדותו, נעוריו ואת כל העימותים האישיים וההיסטוריים שהקיפו את חייו.

אלה מאיתנו שמרתקים מהמטבח של ארצות אלה, עם גסטרונומיה קרובה מאוד לשלנו אך עם אישיות מאוד מובהקת משלהם, אנו נהנה במיוחד מהסרט הזה. זהו סיפור מריר אך ידידותי, למרות שהוא עוסק בנושאים דרמטיים מאוד, מכיוון שהוא מוצג בצורה מסוימת כמו משל או סיפור עמוס במטפורות ורגעים קסומים עם דימויים בהם נראה כי ניחוח הקינמון ו זעפרן לרוחב המסך.

'שף' ('שף' 2014)

הסרט האחרון ברשימה זו נדון כבר לעומק בעקבות הופעת הבכורה שלו בשנה שעברה, אך כדאי להתאושש לקראת הבחירה הזו. וזה שהייתי אומר שהאינטרס של 'שף' מבוסס 90% על התשוקה לאוכל הטוב שמרגיש גיבורו, המגולם על ידי הבמאי ג'ון פאברו, גורמה בלתי נלהבת.

בסיפור עצמו אין באמת הרבה מה לשרוט בו וכמעט אין שום קונפליקט, הוא חביב מדי עם כל הדמויות וצפוי בהתפתחותו. אבל כדי להתנתק לזמן מה ולהביא לתיאבון , זהו סרט נחמד, עדכני מאוד באופנה שחיות משאיות אוכל כיום.

גם עבודתו של השף במסעדה שלו בלוס אנג'לס וגם המסע שלו בטנדר ברחבי ארצות הברית, בו הם מגישים מטבח פשוט אך מעורר תיאבון של המסורת הקובנית, הם תענוג בעיני מי שמתלהבים בבישול. כאשר הקריינות מועברת לתכנית של סרטי דרך, מעניין לדעת מתכונים ומאכלים טיפוסיים מערים שונות במדינה, אם כי לפעמים זה נראה יותר כמו סרט תיעודי על קידום גסטרונומי מאשר סיפור בדיוני.

'Ratatouille' ('Ratatouille', 2007)

גאוני פיקסאר יצרו מחדש הצלחה ביקורתית ופומבית כשסרט פנטסטי זה מומלץ לכל מיני קהלים . כבר הזכרנו את זה כתוצאה מהמהדורה האחרונה של האוסקר, אבל נראה שלא נסלח שלא להגיב שוב על רטטוי כשרישום סרטים של אהבה לבישול.

וכמעט בלתי אפשרי לא להתאהב בעכברוש רמי ובחלומו להפוך לשף נהדר במסעדה בפריס. הרעיון של חולדת טבח הוא אבסורד, אבל הסרט יוצר יקום כל כך מתקבל על הדעת ומלא קסם שאנחנו מתחברים במהירות לרגשותיו, מחזירים אותנו לתמימות הילדות והופכים אותנו לחלק מאותן מאכלים טעימים שעם כל כך הרבה תשוקה מכינים את אופי משונה.

הסרט מספר לנו על לחימה בדעות קדומות, על שיפור עצמי, על התמודדות עם אנשים בורים והגנה על מה שאתה מאמין, על רדיפת חלומות והעלאת תשוקה בעבודה שלנו. זה עושה את זה גם עם הילה של קסם שמדביק אותך ברוח הסרט , והכל עם קצב מושלם, רגעים מצחיקים ואנימציה ועיצוב חזותי שתופס אותך מהסצנה הראשונה.

'לאכול, לשתות, לאהוב' (Yin shi nan un '1994)

הסרט העלילתי השלישי של הבמאי הטאיוואי אנג לי הופיע כבר ב- Live to the Palate לפני מספר שנים, אך כדאי לזכור שוב. התענוג הקטן הזה, במובנים רבים, הוא סרט פשוט העוסק בנושאים יומיומיים, המתמקד במערכות יחסים משפחתיות, שינויים וההתנגשויות בין החיים המודרניים למסורתיים. וכמובן, עם המטבח כמרכז נהדר שסביבו נעים הדמויות שלו.

הרצף הראשון של הסרט הוא חובה לראות עבור כל נלהב בבישול, במיוחד אם אנחנו חובבי המטבח האסייתי. צ'ו הוא מאסטר שף שעומד לפרוש לצמיתות, אלמן, שאיבד את חוש הטעם שלו ומתגורר עם שלוש בנותיו שעבורן הוא ממשיך לבשל נשפים אותנטיים בארוחת הערב המשפחתית המחייבת בימי ראשון.

שלוש גיבורות הנשים, המציגות דמויות שונות ומתנגשות כל אחת בדרכה שלהן עם מסורות האב והמדינה, מתרחקות בהדרגה מחיי ההורה והמשפחה שלהן. החיים ממשיכים ללא תקווה, הכל משתנה והכל מתפתח , ועלינו לקבל אותם, גם אם לפעמים זה כואב.

זהו סרט מריר, עם רגעים דרמטיים אך גם עם מינון ההומור הקליל והסצינות שלו. וזה המטבח, נשפים אינסופיים של כלים רבים שהאב - ואחת הבנות - מכין, שמאחד את המשפחה ומחזיק זיכרונות רבים בחיים. כמה עשרות מנות סיניות מסורתיות מופיעות בסרט, חלקן מרהיבות באמת, ושמחה לראות את הדמויות מכינות כל אחת בזהירות ושלמות.

יש עוד דוגמאות רבות לסרטים שמראים אהבה לבישול , ורבים אחרים עם סצינות גסטרונומיות שכדאי לזכור. בישול בקולנוע יכול להשתקף בשלל דרכים שונות, והוא מכסה את כל הז'אנרים, כל הזמנים וכל הלאומים. איזה רגע קולנוע גסטרונומי אתה זוכר בתיאבון הגדול ביותר?